החלטה בתיק ת"א 19922-10-10

בפני בקשה מטעם המבקשים (הנתבעים בהליך העיקרי), לחייב את המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה, להבטחת תשלום כל הוצאות המבקשים, אם וככל שתידחה התביעה כנגדם, בסך שלא יפחת מ- 100,000 ש"ח.

בבקשה צוין, כי היא מוגשת לאחר פרק זמן ממשוך, בו ניסו הצדדים להגיע להסדר פשרה, באמצעות הליך גישור ובאופן עצמאי, אך מאמציהם כשלו.

התביעה

במסגרת התביעה, שעניינה הפרת זכויות קניין רוחני ועילות נוספות, ביקשה המשיבה לחייב את התובעים לפצותה בסכום של 2,500,001 ש"ח וכן ליתן צווי מניעה וצו למתן חשבונות. נטען, כי במסגרת הסכם שנכרת בין הצדדים, הוסכם שהמשיבה תפעל בענף המטבח המזרח אסייתי, תחת השם "מזרח ומערב", בתחום הסיטונאות בלבד ואילו התובעים ימקדו את פעילותם העסקית בתחום הקמעונות, למשך פרק זמן מוגדר בו לא יתחרו הצדדים זה בזה.

עוד נטען, כי בניגוד למוסכם, החלו המבקשים לפעול בתחום הסיטונאות תחת השם "מזרח ומערב" המזוהה עם המשיבה, ובהמשך אף עשו שימוש בסימניה המסחריים של המשיבה. כל זאת עשו התובעים כדי ליהנות מהמוניטין הקיים לשמה של המשיבה.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 23/2/11 הובהר, כי טענתה של המשיבה מצומצמת לעומת רוחב היריעה שנפרשה בתביעה. המחלוקת המצומצמת הוגדרה בהחלטתי כדלקמן: "האם לאור העובדה שהנתבעים (התובעים - ד.א.) לא עשו שימוש בנכסים הנמכרים עד לשנת 2006 קמה לתובעים (המשיבה - ד.א.) עילת תביעה וזכות לקבלת הסעדים המבוקשים בתביעתם?".

הדרישה לחיוב בערובה

המבקשים מפנים לכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, לפיו תחויב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אי הפקדת ערובה הוא החריג,  והוא יחול רק מקום בו החברה התובעת הוכיחה את איתנותה הכלכלית, או מקום בו נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה.

באשר ליכולתה הכלכלית של המשיבה לשאת בהוצאות המבקשים, ככל שאלו ייפסקו לזכותם  בסיומו של ההליך, נטען, כי על פי דו"חות רשם החברות, מוטלים על נכסי המשיבה שיעבודים. עוד נטען, כי על פי טענות המשיבה בכתב התביעה, היא מצוייה במצב של ירידה משמעותית בהכנסותיה

באשר לסיכויי התביעה טוענים המבקשים, כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים קלושים. לראיה, מצביעים המבקשים על צמצום גדר המחלוקת, כפי שנקבע בקדם המשפט כאמור לעיל.

באשר לסכום הערובה מציינים המבקשים, כי מדובר בתביעה שסכומה עולה על 2.5 מיליון ש"ח וכן נתבעים במסגרתה צווים, אשר אמורים להגביל ולסייג את פעילותם העיסקית. עובדות אלו, כך לטענת המבקשים, מעמיסות ומגדילות את עלויות ניהול ההליך המשפטי

לאור זאת עותרים המבקשים לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת  מ-100,000 ש"ח, המהווים 4% מסכום התביעה.

תגובת המשיבה

המשיבה עותרת לדחית הבקשה להפקדת ערובה.

באשר ליכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות המבקשים, טוענת המשיבה כי היא חברה משגשגת, מובילה בתחומה, בעלת קהל של 1500 לקוחות מוסדיים ועסקיים קבועים, הפועלים בכל חלקי הארץ; מחזורי מכירותיה בין השנים 2006-2009 עמדו על למעלה מ-148 מיליון ש"ח, כאשר כל שנה עולה על קודמתה; הונה העצמי של המשיבה עומד על כ-30 מיליון ש"ח, התחייבויותיה מהוות רק 8.8% מסך נכסיה והרווח הנקי השנתי שלה, לאחר מיסים, הינו כ-10% ממחזור מכירותיה; לרשות המשיבה עומדות מסגרות אשראי בסכום כולל של 14 מיליון ש"ח, אשר אינן מנוצלות כלל; בחשבון הבנק שלה פיקדון בסכום של למעלה מ-5.5 מיליון ש"ח ויתרת זכות של כ-370,000 ש"ח.

באשר לשעבודים אליהם הפנו התובעים, טוענת המשיבה כי מדובר בשיעבוד לטובת הבנק בו מתנהלת פעילותה העסקית, אשר נרשם כחלק ממדיניות הבנק ומבלי שהיה בו כל צורך. שעבודים נוספים שהוטלו על כלי רכב של המשיבה בוטלו על ידי הבנק זה מכבר, ובשל טעות לא נשלחו ההודעות למשרד הרישוי.

באשר לסיכויי התביעה טוענת המשיבה, כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים גבוהים. המשיבה מציינת את התנהלות חסרת תום הלב של המבקשים, אשר באה לידי ביטוי בהעתקה ברורה של סימניה המסחריים וחדירה לתחום פעילותה העיסקית. עוד צויין, כי לאחר הגשת התביעה הסירו המבקשים את סימניה המסחריים של המשיבה מעמוד הבית של אתר האינטרנט שלהם וכן הסירו שילוט מפר ממדפים ברשת חצי חינם.

המתווה הנורמטיבי

סעיף 353א לחוק החברות,, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן: